רבי וחכמים חלוקים בשאלה האם כהן גדול שחייב בקרבן על עבודה זרה מדובר במקרה שבו עבד עבודה זרה בשגגה, או שמא רק בהעלם דבר ושגגת מעשה. עם זאת, שניהם מסכימים שהקרבן שהוא מביא זהה לקרבן שמביא היחיד – שעירה. הם גם מסכימים שהכהן הגדול אינו מביא אשם תלוי. אולם, כל אחד מהם לומד זאת בדרך שונה.

קרבן פר בעלם דבר של ציבור, הן על כל המצוות והן על עבודה זרה, מובא רק על מצווה שאם נעשתה בזדון עונשה כרת, ואם נעשתה בשגגה חייבים עליה חטאת. אותו דין חל גם על קרבן החטאת של הכהן הגדול. לפי רבי, הדבר נלמד בגזירה שווה מהמילה "עליה" שמופיעה גם בפסוק העוסק בקרבן פר בעלם דבר של ציבור וגם בפסוק האוסר על איש לשכב עם אחות אשתו. אולם, חכמים משתמשים בפסוק האוסר את האחות להלכה אחרת, ולכן הם לומדים זאת מבמדבר טו: כט-ל.

מניין לנו שהקטע בבמדבר ט"ו עוסק בחטא של עבודה זרה? מובאות שלוש הצעות, אך האחרונה נדחית.

קרבן פר בעלם דבר של ציבור אינו מובא על חטא שעונשו אשם תלוי. מאיפה זה נלמד?